<h1>ארחות חיים הלכ' תפילה סימן ל"ו</h1>
<h2>דף כד:</h2>
יצא ממנו רוח מלמטה לדעתו שותק עד שתכלה הריח וחוזר לתפלתו. בקש להוציא ריח ונצטער הרבה ואינו יכול להעמיד עצמו מהלך אחריו ד' אמות וממתין עד שיכלה הריח ואומר רבון העולמים יצרתנו חלולים חלולים נקבים נקבים גלוי וידוע לפננו חרפתנו וכלמתנו חרפה וכלמה אנו בחיינו רמה ותולעה במותנו וחוזר למקומו שפסק ומתפלל. [כב:] היה מתפלל ונטפו מי רגלים על ברכיו ימתין עד שיכלו המים וחוזר למקומו שפסק ואם שהה כדי לגמור כל התפלה חוזר לראש. פי' הרא"ה ז"ל מראשה ועד סופה ובין כך ובין כך אינו צריך לילך לרחוץ ולחזור דכיון דאנוס הוא אינו צריך רחיצה. והראב"ד כתב דאפי' לא שהה כדי לגמור את כלה וביאר עוד שאין צריך להרחיק שאינו איסור מן התורה אלא כנגד עמוד והילכך אם לא התחיל מרחיק מדרבנן אבל בעומד בתפלה לא. ועוד נראה שאם בא להרחיק ולפסוק אסור ע"כ. וכן המשתין מים בכלי או ממקום גבוה למטה שאין צריך להרחיק בשביל המי רגלים אלא שוהה כדי הלוך ד' אמות ומתפלל וכן מי שהתפלל שוהה כדי הלוך ד' אמות ומשתין כדי שיפסיק דברי התפלה מפיו. ירושלמי המתפלל אל ירוק עד שיהלך ד' אמות. וכן הרוקק אל יתפלל עד שיהלך ד' אמות.
